בן זהריה ויחיא. נולד בשנת תרע"ה (1915) בבני-חכם שבתימן. בשנת 1933 עלה עם משפחתו לארץ-ישראל והתגורר בשכונת נחלת ציון בירושלים. הוא הרבה לעזור לאמו בעבודות הבית וכאשר עבד עם אביו במפעל ליציקת לבנים, שבו רוב העובדים היו ערבים, הגן על האב מפני התנכלויות מצדם. בירושלים נשא אישה ולזוג נולדו ארבעה ילדים. כשפרצה מלחמת העולם השניה התגייס לחיל הנוטרים ושירת בתחנת המשטרה במחנה יהודה. באחד הימים נפלט כדור מרובהו של שוטר ערבי ששירת עמו ופצע את יוסף. כעבור ימים מספר, ביום כ"ז באלול תש"ז (12.9.1947), נפטר מפצעיו והובא למנוחות בבית העלמין שעל הר הזיתים בירושלים. הניח אישה, בן שלוש בנות, הורים ושלושה אחים ואחיות.